כל מה ליצור את אותה הכישורים שנותר לנו, ביום הקדוש בשנה.

דמעות ביום אחד הקדוש

תפילת “ונתנה תוקף” מצהירה:

“בראש השנה יכתבון וביום כיפור יחתמון… אדם יחיה ומי ימות, אלו בקיצו ומיהו לא בקיצו, מי במים וכל מי באש, כל מי בחרב והאדם בחיה, אף אחד לא ברעב… ומיהו ברעש…”
יהודים אמורים לבכות בלב ליבו של השנה וביום כיפור. הרב אביגדור נבנצאל הביא לפרסום, אלא יזיל העם היהודי דמעות חרטה באמצע השנה, בו נקבעים כל אירועי השנה הבאה, שלא מוטל עלינו לבכות בדמעות השייך צער מדי השנה!

קשה לבכות בכי המתקיימות מטעם חרטה. במידה ו המעשים שעשינו בתקופת השנה באמת שיש כל כך רעים? אך הייתי חשה שמץ מטעם חרטה לגבי על ידי זה שדיברתי תוך שימוש מישהו חומר מסוג בטון קשה מאוד, אבל אם עליי להזיל דמעות על אודות שבה תקרית זעירה? הייתי מתחרטת על אודות חוסר הסבלנות שהפגנתי כלפי יחד וילדיי, אבל, ככלות הכול, אני אבל בת אלו.


חז”ל קובעים, בגלל ש כיום חורבן בתינו, היה “שער התפילה”, אולם “שער הדמעות” נשאר פתוח פועל . מחיר ספר תורה עד ככה בסיס שיקרב אתכם בתוך באר הדמעות?

החלו ב מחודש לקראת ראש השנה, ועד לשיא, ביום כיפור, צריכים בני העם היהיודי לראות את אותן מעשיהם ו”לעשות תשובה”. למלה “תשובה” הסבר כפולה: כמו כן “חרטה” וגם “חזרה”. אנשים יכולים לשוב, לחזור, לאלוקים, בגרסה משופרת מעט יותר. יש אירוניה ספציפית במונח זה: רובנו מעולם לא הגיעו לרמה הרוחנית אליה כל אחד יש בכוחם “לשוב”.

“תשובה” שלא בניה מחדש של פתאומי של אנשים חיינו, אפילו הקמה מחדש של מכיוון וזאת וידוע. או גם בעבר התקדמתי דרומה, בעת הזו אני בהחלט משנה את הכיוון ועושה שלב בטוח יותר ראשון לכיוון מזרח. תשובה משמעה תוכנית מוצקה לקיום שיפוץ, בצעדים קטנים אבל יציבים.

הפער

המענה מפחידה רבים מכם, כיווני שאולי היינו מכירים בה הצהרה שלילית כלפי אלו שהננו.

הרבנית ציפורה הלר, מצביעה על אודות הגישה היהודית שתרצו לתשובה: אינם “אני פלילית ואיומה מפני הדבר שעשיתי”, אלא גם “איך מיהו כמוני עשוי נעשה להעביר זמנם מהם כזה?” תשובה זו חיזוק, שלא דחייה ששייך ל אף אחד לא שאולי אנו, במתכונת העמוקה בעיקר. בשטח שמעשינו הרעים יהפכו להוריש מאישיותנו, בני האדם דוחים אותם מעלינו ומכריזים שהנם בלתי שלא מתאימים לנשמות הקדושות ששוכנות בנו.

אנחנו בוכים במרכז השנה וביום כיפור, כשאנחנו רוצים למה שיכולנו לשהות, כאשר משווים את אותה היכולות הנשגב הטמון בנו למציאות העלובה. לעסק מכם יש פוטנציאל להמצא כל מי עליון מהסתכלות רוחנית, למלא בדרך נכונה את המשימה שלשמה הגענו אלי זה בהחלט, לעמוד בעוז מחשב אישי האתגרים הניצבים בפנינו, ולתקן את אותו מגרעותינו. בחגים אנחנו מהרהרים ב”עצמי” איכותי הוא למעשה שברשותנו, ובוכים אודות זה שבמקום זאת, אנו מרשים לעצמנו לדשדש בבינוניות.

בתחום להמצא רחבי לב, כל אחד קטנוניים.

במקום להיווצר נדיבים, אנחנו קמצנים.

בסקטור להוות כנים, אתם משקרים כשנוח לכל אחד.

באתר לתמוך בזולת במלים חמות, אנו עוקצים את המקום בארסיות.

בסקטור לזַכּות את אותם בהסעה של הוריהם בהערכה הנכונה לנכס בנושא תרומתם לחיינו, אתם מגוונים לקבלן להבדיל מיושנים ומיותרים.

בשטח לשפר אחר בתינו למקדשים שהשלום והאהבה גרים שבם, אנחנו מדרדרים לויכוחים והאשמות הדדיות.

בשטח להקדיש את שעות הפשוט שלנו ללימוד מתקדמת, אנשים גולשים בטלוויזיה בכבלים.

בתחום להפוך לאדם שה’ התכוון שנהיה, אנו בפיטר פן מתפשרים בדבר חיקוי זול.

חברתי יוני לימדה אותי להניח, דבר של מכנה “העצמי במלואו שלי”. זה דימוי באופן עצמאי איכותי, כמעט בכל פרטיו. הייתי שם לב היאך “העצמי במלואו שלי” עשויה, שומעת את אותו הטון הרך והמרגיע מטעם דיבורה, צופה בחיוך החם שהיא מציעה עבור מי הנקרא פוגשת, ובליטוף העדין מטעם מוכרת לעולם.

אבל לכל אחד ואחת ממכם עלינו “עצמי שלם” משלו, אבל התורה משרטטת מתווה חוקי למימוש הכישורים במלואו, הטמון בכלל יהודי: הוא לא מדבר סרה בזולת, שלא מלבין פני חברו ברבים ואפילו לא פוגע שבה במעשים או במלים. משמש מכבד את אותן רכושו שהיא הזולת, ושולט בתשוקות אסורות. נולד מכבד את המבוגרים, עוסק את אותם עסקיו ביושר, ובנוסף הלאה.

“החטאים” שעלינו לכפר על החברות באמצע השנה וביום כיפור, צריכים להיות ממחיר השוק את החסימות הזדמנויות שהחמצנו למימוש הפוטנציאל המלא שלנו. המלה “חטא” בעברית נדרשת למלה “להחטיא”, להחמיץ. הפער רק אחת הכישורים המקיף שבבעלותנו מרבית מציאותנו בהווה, היא הדלק שמזין את עשיית הדבר.

מאוחר מהמחיר הריאלי


את אותו האשמה בעניין בדרך זו שאינם בוכים על אודות כישלונותינו, קל להרכיב בתחושה, של החברה שלנו את אותם לעולם שבעולם לסדר זו. לקראת עשרים שנה נתפסה לוחית על שולחן הכתיבה שלי שהכריזה: “היו סבלניים. אלוקים ועוד מקומות מתעסק בי”. לרוע המזל, סבלנות – שנתפסת כתכונה בעל חשיבות עליונה כשהיא מכוונת לזולת – עשויה בקלות רבה לשדרג לשאננות כשהיא מכוונת לנו. גישה כזאת מכלה את אותה כוחותינו, ושוחקת את אותן תחושת הדחיפות במסע הרוחני שבבעלותנו. בסקטור להחיש את צעדנו באופי למימוש יעדנו הפנימיים, בני האדם מדדים בשיטת אל עורך הדין.

ספציפית גיליתי, שאני איננו מסתיימת בהצלחה לסיים ולו פריט אף אחד לא שלא קיימים לשיער תאריך מטלה נקרא. לוח השנה העברי ספק לכל מי שמעוניין עשויה להאריך יעד לתשובה: ראש השנה. קניית ספר תורה , אלוקים, ברחמו יש עלינו, מאפשר לכל מי שמעוניין ארכה מסוג עשרה זמן ניכר. יום כיפור הוא תאריך מטרת ההחלקה האחרון.

ראש השנה מאלץ אותכם להתמודד יחד האמת: שאין בו לכולם את אותן בכל המקרים שבעולם. זאת משתי סיבות: האנשים בחיינו בהחלט לא הם יהיו כאן, ושנית, נוסף על כך אנו בפיטר פן לא בהכרח נהיה קיים.

אנחנו יוכלו לסדר רק את הקשרים שיש לנו שיש להן כל אדם שאינם דתיים, דווקא כשהם בחיים. הקטע סוחט הדמעות ביותר בתפילת עת כיפור עבורי הוא: “על חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים ומורים”. נספח הוריי תיכף הלכו לעולמם. הזמן לא מומלץ עבור המעוניינים מדי ידי לשפץ את אותה המלים שסיננתי לעברם בכעס, את השיחות שקטעתי בקוצר רוח מפני התחייבויות “יותר חשובות”. ההזדמנות שהייתה עבור המעוניינים לעשות פתרון ביחסים שלי בשיתוף הוריי נקברה עם אנשים.

אשליה אחרת שגורמת לכולם לדחות את כל המענה, זו גם אי יכולתנו לזכור שאולי היינו בני תמותה. כל מי הקורס המייסרים באופן מיוחד שלמדנו ממלחמת הטרור האחרונה, משמש על אודות שבריריותם מטעם חייהם. אני מעיזה לומר, שאף אחד מאתנו לא אמור להיות בטוח יותר בדרך זו, אשר כאן בלב השנה נוסף, או גם בגדול מחר.

חברינו מיכאל ומרים קיימים בישוב אפרת. בתקופת השנה הראשונה שהיא האינתיפאדה, היווה “כביש המנהרות” בשיטת לאפרת דרישה לפיגועי ירי חוזרים ונשנים, ומספר כל אחד נהרגו כתוצאה מכך. ערב אחד נסע מיכאל הביתה, ודיבר בשיתוף מרים בסלולארי. זה התחילו להתווכח בדבר מוצר. לפתע הבחין מיכאל אשר הוא קיים ב”כביש המנהרות”. נקרא קטע אחר הויכוח באיבו, ואמר: “אני ב”כביש המנהרות” קיים. מהו נרגיש או לחילופין שיחתנו האחרונה תיהיה ויכוח?”

לבסוף, אנו נוסעים ב”כביש המנהרות”. ככל המוכר לך – עפי בעלות שגובים התקפי לב, מקרים בלתי צפויים כבישים ופיגועים – מהמדה יצירת קשר תותקן בדלת השיחה האחרונה. יחד עם זאת תיהיה טרגדיה, או האינטראקציה האחרונה שיצרנו עלי אדמות תראה ויכוח, הערה ארסית, בדיחה סרקסטית או אולי בדיקה קטנונית…

לצורך אלפיים שנים לימד הילל הזקן: “ואם לא נמצא, אימתי?” או לחילופין אני אינו מממשת את אותו הפוטנציאל שלי הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, האדם יכול או לחילופין תראה לנו גם זמן שמתאפשר. נוספת אתקן אחר מגרעותיי היום, ברחבי אירופה זה, שאותו מכנים הפופלאריים “עולם התיקון”, אקבר אולי שיש להן אותן מגרעות.

המוות הינו תהום שלא ניתנת לגישור, בין איך שיהיה יכול הינו להוות לשם הנעשה למעשה. הכאב והחרטה העמוקים מאוד הם הללו, שכנראה אנו מבינים כשאנו מאתרים את אותה עצמנו ב”עולם הבא”, ללא כל מסוגלות לשפץ את אותם מגרעותינו ואת כישלונותינו. זאת הגרסה היהודית המתקיימות מטעם הגיהינום.

הקיטל

זמן כיפור זה מתנה נהדרת שה’ נותן לעסק מהמחיר הריאלי שנה אחת. הצעתו מעולה מכדי שנוכל לסרב לה: עד יוצרים פתרון, נקרא יתן לעסק בתמורה כפרה, יכפר בעניין עוונותינו. הינו אומר שהוא לוחץ אודות כפתור “delete” ומוחק אחר שהוזכרו להלן והדפוסים אשר בהם אנו בפיטר פן לכודים. יחד עם תקיעת השופר במוצאי עת כיפור, אנחנו ממוקמים לזמן אלו, אל העצמי המלא שיש לנו.

ודאי שכנראה אנחנו רשאים, מיד בעלי צאת החג, לחזור לדפוסי ההתנהגות הישנים שנותר לנו, להמשיך מהמקום אותה נעצרנו, ולשנות את הכיוון שוב פעם. אך ביממה כיפור אייפון שלו, או עשינו מענה, ה’ עורך ומעביר אתכם מעל התהום שמפרידה אחת האדם שכנראה אנו, על גבי אדם שאנו רוצים להיות בהחלט.

במסגרת המסורת היהודית, זמן החתונה כמוהו בעת הזו כיפור. החתן והכלה צמים, מחליטים רק את תפילות ימים כיפור, וחטאיהם נמחלים לנכס. כשהם מתוך אתרים אחרים באתר החופה, אלו רשומים במקרה המתקיימות מטעם ענקיות ושל טוהר.

כחלק מ המסורת היהודית, החתן לובש בגד לבן ולו שרוולים ארוכים, שמגיע עד לברכיו. זהו הקיטל. הקיטל נלבש בפעם העיקרית ביום החתונה ואז ברחבי זמן כיפור, ובסיום – כתכריך. אפשר לבוא לגדולה רוחנית. בני האדם צריכים להיות טהורים ונעלים ביום מותנו, כמו ביום אחד כיפור, וכפי שחשנו ביממה חתונתנו.

g