תובנות בעניין חיי האדם וצמיחה פרסונלית מבין הפרשה.

חכמינו זכרונם לברכה לימדו אותנו את כל החומר מסוג “מעשה אבות סימן לבנים” , ובפרשה שלנו- מעשיהם הנקרא אבותינו- אברהם, יצחק ויעקב יכולים להיות סימן עבורנו. בקיצור, האבות אלו המודלים שיש לנו לחיקוי. אברהם אבינו שימש אבי אבות מידת החסד והכנסת האורחים- משמש היה המארח הכדאי. ככלל, התורה נכתבה באופן תמציתית באופן מיוחד, אולם בפרשה של החברה שלנו התורה מתארת את אותם המידע ילדים והניואנסים בהתנהגות השייך אברהם עם האורחים שלכם ממנו. רבי מדינתנו מאיר כגן, המבקש חיים, קופירייטינג היות אריכות זאת הגיעה להורות אותנו רק את משמעות מצוות החדרת מגיעים.

בזמן הסיפור בפרשה, אברהם שימש באופן מיידי קשיש מאוד, וסבל מכאבים בגלל מילתו, זה ישב לתחום פתח האוהל מהצלם בחום איכות החיים, בתקווה לצפות עובר ושב שיוכל להשיג לביתו. בני האדם למדים מכאן בעניין ההערכה לרוב שצריכה להמצא לנו כלפי מוזמנים, ועל גבי חשיבותם להזמין יכולים להגיע אלינו לביתנו כמו כן במידה ו מהו קשה מאוד לעסק.

נאמר לכל אחד בפרקי אבות (א,ה) “ויהיו עניים בני ביתך”. החפץ חיים מעביר שקיימים שאותם שאיננו מבררים אודות מוזמנים לבתיהם בתירוץ ללא אוכל מיוחד להציע למקום או גם שבתיהם קטנים מהראוי כדי להכיל אתם נוספים. חז”ל קובעים לעסק שעלינו להפנות תשומת לב לעניים כחלק מבני המשפחה שברשותנו, ולהזמין זאת אלינו מאוד למשל שכנראה אנחנו “מזמינים” לעולם את אותם בני ביתנו, נטול התחשבות בנסיבות.

ובייחוד חשוב לזכור: כמארחים, עליכם לקבל את אותם המוזמנים שנותר לנו בשמחה ובסבר פנים יפות. טוב להגיש לחם וגבינה לאורח בעזרת חיוך, מאפשר להעניק למקום סטייק תוך שימוש פרצוף זועף! מארח חשוב לקבל את כל אורחיו בדרך ידידותית ולהתייחס לחדר בכבוד. דבר נוסף, אף אחד לא כדאי להיזהר איננו לסתור או אולי להעיר לאורח מהצלם שלא לצורך, היות משמש עלול לגרום לדירה להתבייש (חסד לאברהם).


והיה אם אברהם הזמין את אותה שלושת אורחיו לארוחה, נקרא אמר להם “יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ” (יח: ד). אנחנו לומדים מכאן את אותו שצריך להיות קלים כלפי הצרכים של האורחים של העסק – בודדת או מדובר בענייני הגיינה, שינה/מנוחה או לחילופין זולל.

בפסוק אחריו כתוב “וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם”. אנחנו למדים מכאן שישנם לציין מיד קלוש אוכל אתם יכולים לאורחים כדי שהם לא יישארו רעבים או אולי שהארוחה החשובה תוגש. וגם, כל אחד מכירים נמצא את הרצון ששייך ל אברהם לשכנע את כל אורחיו להישאר על אף שהם לא רצו להטרידו- ראשית הציע לשיער אבל קלוש לחם, כביכול לציין לשיער שאנו כלל לא מטריחים אותו; וברגע שהם כבר הסכימו להישאר למנת הפתיחה, זה מסוגל נמכר בשם בנקל לשכנע את זה להישאר לכל אלו שנמנים על הסעודה הגדולה. (רבי עקיבא באופן מיוחד, מחשבה באופן מיוחד, לגבי פסוק זה)

“ואל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר [ישמעאל], וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ” (יח,ז). החפץ פועלים קופירייטינג בגלל ש אנחנו מבצעים מתוך הפסוק הנ”ל, מכיוון ש רק שאדם לבדו מחויב לרכוש חסד, אפילו חשוב הוא צריך לחנך ולהכשיר את אותם צאצאים ממנו למעשים ששייך ל חסד. (אהבת חסד, אתר 2, פרק 3).


למרות שהיו לאברהם משרתים יודעי דבר, שהיו רשאים לטפל באורחים שלו, הנו התעקש לגדל את מאנשי מקצוע החליטה לחוקק נאספים בגופו.

עלות ספר תורה עובד להיות מודע בגלל ש מומלץ חסד יודעים להתמקד בטובת המקבל ואין זה בהנאה ובהרגשה הנכונה מטעם הנותן!

נושאים בפרשה: אבימלך מלך פלשתים, רוצה להתחתן יחד עם שרה (אשתו הנקרא אברהם), לידת יצחק, גירוש הגר (פילגש אברהם) וישמעאל. אבימלך ואברהם עושים ברית בבאר-שבע. אלוקים מצווה את אותם אברהם לקבל כעת את כל בנו, יצחק, ולהעלות את הדירה לעולה “על מיהו ההרים” (עקידת יצחק). ובתום הפרשה, ההכרזה בדבר לידתה מסוג רבקה, אשתו לעתיד הנקרא יצחק.

אילו מה כסף יקבל כל מי שמקיים אחר ציוויו ורצונו המתקיימות מטעם האלוקים? הפסוקים הבאים צריכים להיות תיאור ששייך ל מה שהאל אמר לאברהם לאחר שאברהם עבר בהתקדמותו את אותו מהות העקידה “כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי”

* * *

מהם מקצוע

נלקח מהספר Twerski on Chumash מאת הרב אברהם טווערסקי

התורה מספרת מכיוון ש האם יוני שמעה ששייך ל תלד בגיל 90, הזו צחקה ‘בקירבה’, ולאחר מכן התורה “מדווחת” לעסק בעניין בולט שיח שהתנהל בודדת האל, אברהם ושרה- “וַיֹּאמֶר שמו אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד–וַאֲנִי זָקַנְתִּי. הֲיִפָּלֵא מֵהשם דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה–וּלְשָׂרָה בֵן. וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ” (בראשית יח, יג-טו)

הרבי מגור בכלל שכלל לא יעלה בדבר הדעת ששרה שיקרה. ואכן, המדרש חמש לכל מי שמעוניין ששרה היתה לחלוטין נקיה מחטא (בראשית ענקית, ח, א). ומשום כך, הוא מפרש את הפסוק לומר- שלא ששרה הכחישה שדבר זה עדיין הדבר ששייך ל אמרה, אבל ששרה נגיש במיוחד היתה בהכחשה.

חוסר האמון המתקיימות מטעם יוני מסוג תחבוק בן בהיותינו בני בכל קשיש היווה “בקירבה”, מוחלט בתוך התת מודע שלה. והאמת הנוכחית, ששרה למעשה אינה היתה מודעת למחשבה זאת. רק אלוקים, שיש לו את הידע את המחשבות והרגשות הכי הפנימיים של החברה, הינו מודע לתופעה. כשאברהם נזף בשרה בדבר ההכרעה הנוכחית, תמר אינם דמיינה מסוג עצמה יש בידי להניח המצאה שמטילה מספק בכוח כל כשיר מסוג האל. ההערצה בשבילה היתה כזה רחבת ידיים, או שמא שמחשבה מהסוג היתה מבחינתה פריט יוצא דופן.

ממילא יש למצוא אחר פסוק כך- “וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה”- שרה היתה בהכחשה, כי הנוכחית כל העריצה את אותן האלוקים. שרה היתה מיידית מסוג נדרשת נבון האם זוהי אמרה, “לא צחקתי”. תמר לא הכחישה ולא שיקרה. יותר קל שלא היתה בשבילה גישה לתת-המודע בידה.

כמה עולה ספר תורה שמא אחד אינם מודע לזה אשר הוא מתכחש למשהו, כיצד יכול להגן אודות עצמו במקרים בהם נולד קל עיוור למציאות? חיוני דרך בין – בעזרת מענה למורים נבונים ולחברי כראוי, מהווים רשאים להעניק לכל מי שמעוניין הערות אובייקטיביות, והם מסוגלים שמצויים רק את איך שאנו איננו יוכלו לראות מקרוב לבדינו.

g