על גבי אי טרופי יפה מצאתי את כל הנוסחה הסודית לאושר.

שכבתי לגבי ערסל התלוי פעם אחת לפרטים נוספים עצי דקל אודות אי קאריבי זעיר, והרגשתי בגן עדן. חוץ ממשפחה מקומית אחת בלבד שאכלסה שלוש בקתות עם גגות קש, בצידו המזרחי ששייך ל האי, קל להדגיש שהאי הינו לגמרי שלי ושל בני, מדינת ישראל, בן ה-19. רוח טרופית קלילה נשבה, האדם הים שיש צלולים כזכוכית, החוף הינו מכוסה בחול לבן, והיחידים שפלשו למרחב של העסק שימשו מי חמש שקנאים שצללו לתוך אלו הים, ועלו מהם לסירוגין.

שלא, משמש ממש לא נעשה חלום. הגעתי להרצות בפנמה, ולקחתי לעצמי יום שלם חופשי למען לבחון אחר יופיו הנקרא גן העדן הטרופי. בנִי מדינתנו ואני נסענו ברכב 4X4 לצורך ביצוע שעתיים וחצי ידי יערות הגשם בתוך חופה המזרחי של פנמה, ואז יצאנו בסירה לאיי סאן בלאס. יכולנו לשאת בכל אחד מ-350 האיים, ובחרנו באי הנ”ל – בלי שום תיירים, שאין בהם המולה, נטול סיוע ששייך ל הציוויליזציה. למעשה האינטרנט שלא נמכר בשם יוכל לחדור ולהפריע את אותו קסם השלווה הטהורה בתחום הקסום דבר זה – עבור יום מרהיב מי – שהיה משתייך לגמרי לעסק.

לא לפני שישראל ואני נהנינו מארוחת צהריים שמארחינו בפנמה ארזו עבורנו, יצאנו לצלול תוך שימוש שנורקל. האי שימש מוקף בשוניות אלמוגים, מרחב למגוון דגים טרופיים מרהיבים. את אותם בדרך זו, הייתי נשכבתי אודות הערסל וישראל קרה פעם לטיול סביב האי.

שיא השלווה, חשבתי לעצמי. איננו יכול להיות יותר טוב מזה. שכבתי והקשבתי לבריזה הנושבת בין הדקלים, משוחררת סיום סוף מכול מתח לדלת, חיים, לוחות רגעים ודאגה. שלא צריך להיות בצוקה משמעותית יותר מזה. מלים אילו סובבו במחשבתי כמו פזמון חוזר, לדוגמה להיט שחוזר ומתנגן ללא תם. איננו הוא בצוקה משמעותית יותר מזה.

אני בשאר אזורי מצב, בין כזו שמודדת את כל הדופק הרוחני בשבילה מהראוי חצי עת. וכשבחנתי את אותם התוצאות הטובות, אני בהחלט המומה ממה שמצאתי שם: אינה אני בהחלט עליזה. שבעת חשק, בהחלט. שלווה, מאוד! נוני שמחה? אינם. מהו הנו יכול להיות? אני חיה את כל הפנטזיה הטרופית המושלם. דבר הוא למעשה יתכן שאני שלא שמחה?

הרהרתי בכשל הרגשי המוזר הוא או אולי שבני מדינת ישראל חזר. זה תורו לשכב בערסל. ויתרתי על גבי מקומי, ויצאתי לטיול קצרצר סביב האי. דשדשתי במים שהיו בטמפרטורה המומלצת, עקבתי את אותן צלילות החרטום של השקנאים בחיפושם את כל דגים, מצאתי צדף יפהפה וגדול, ונהניתי מנוף האוקיינוס המנוקד באיים. הייתי מלאת התפעלות ותודה לקב”ה, שאני מצויה בתחום האקזוטי דבר זה, שיותר מומלץ לסיפור מהאגדות עוזר ב להוריש מהחיים האמיתיים. אזי מהם הנו שאני לא מרגישה את אותה החגיגה שלעיתים קרובות מרוממת את אותה לבי בביתי הרועש, מוחלט הפרויקט, אודות טלפוניו המצלצלים, פעמוני הדלת המזמזמים והאימיילים הזורמים?

חזרתי לערסל והצעתי לבני מדינתנו מהתחלה לצאת לצלילה. עטינו מסכות וזינקנו אל המים. מאחורי אלמוג מוחן מרווח הגיח דג, שכל השליש הקדמי אשר ממנו שימש מקורה בשפע גוונים של טורקיז-כחול. דג נולד נהנה נטולי ספק לחיוך יפה “דג היום”. רציתי שישראל יראה את החפץ. שחיתי אליו, נגעתי בזרועו, וסימנתי לו לנסוע אחרי, כשהאצבע שלי מצביעה לגבי הדג המדהים. משמש הבחין בה, ובכל שהשנורקל שהיה ננעל בפיו שלא אפשרי לטכנאי לחייך, נקרא זקף לעברי אגודלים. היינו שותפים לחוויה.

באותו רגע, הרגשתי את המסיבה חוזרת ומתפרצת בלבי.

מקורית וחיבור

הרב תמימה וולבה נכתב ע”י שרוב עליזה נובעת מחיבור.

קניות – ואף מטעם האייפד המתקדם סופר – אינו מביאות נעימה. אפילו בילוי פיסית שלא תביא שבה – אפילו השוקולד הכי נכונה ברחבי העולם מאבד רק את בקשותיו בנגיסה השלישית. לא חופש מדאגות ושלווה – ואף באי מבודד. אינה הישגים – בנוסף או שמא אני מקודם לצמרת סולם הדרגות בקהליה. אינם עשיית הפנטזיות שבבעלותנו – אני עשיתי ודבר זה הוא אינו הינו די.

במידה ואתם מבקשים להיות באופן מתרגשים, הזמינו את אותן קישור.

אין זה מקרי שככל שמספרם של הפועלים שדרים ללא עזרה קורה ומרקיע, גדל אף מספרם הנקרא הפועלים שנוטלים גלולות לעומת דיכאון.



מובן שאדם יהיה מסוגל לחיות בכוחות עצמם ועדיין לשהות מחובר עמוקות לאחרים. חמותי, אלמנה בת 95, גרה לבדה, וביום הולדתה הנוכחית מופצצת בכרטיסי ברכה בלבד מילדיה ונכדיה, אפילו מאחייניותיה, אחייניה וילדיהם, מכרים בני חצי מהגיל לרכבת התחתית (בני גילה מיד נפטרו), חברות להתנדבות בחברה המתנות מסוג בית החולים, ואפילו מומחה בתחום השיניים שהתגרש מאחייניתה עבור 20 שנה אחת, והינה ועוד מקומות שומרת איתו על קשר חמים. כך, בטווח גיל 95, היא דאז נמרצת, מלאת נעורים ו… מאושרת.

בסדר, הורישו לכם את אותם הנוסחה: חיבור=אושר. אולם כיצד נוסעים אליו ומחשלים קשרים?

המלה אהבה, נובעת משורש המלה “הב” – תן. חיבה אמיתית נובעת מנתינה.

חמותי יצרה אחר הקשרים אלה בידי חיים מטעם נתינה: חיוכים, מחמאות, כרטיסי ברכה לימי הולדת, שיחות מכשיר, חיבוקים, ו…(אולי הכי מתאים מהכל) תודות מקרב הלב. כשהיא באה להקליק על אותכם, וטסה מהמדה השביל מלוס אנג’לס לירושלים, הנוכחית מתארחת במלון. רק אתמול, כשיצאנו מחדר המלון לרכבת התחתית בירושלים, חלפנו בנושא פני הפועל שעמדה לצד עגלתה המלאה במצעים ומגבות נקיים. הייתי הנהנתי אל המנקה ואמרתי “תודה”. חמותי, לעומתי, אמרה בקול בכל חמים שיהיה יכול להמיס פלדה, ובטון שרובנו מחזיקים לאהבת חיינו: “תודה גדולה לכל אחד מאד, יקירתי”. הפועל זרחה וחייכה, כאילו של קיבלה מהדירה החדשה טיפ ששייך ל 5ר0 ₪.

הרי במידה ואתם מבקשים לבקש גן עדן אמיתי ובר קיימא, זו הנוסחה המוכחת שהיא היהדות. תמלול הקלטות =חיבור=שמחה.

היא קיימת אפילו מתחת למים, ואף או מה שאנחנו מספקים דווקא מבט בדבר דג מרשימה.

g